Ma'asser Cheni
Daf 32b
משנה: בְּמִנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָיוּ מִתְוַדִּין כֵּיצַד הָיָה הַוִידּוּי בִּיעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבָּיִת זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְנֶטַע רְבָעִי. וּנְתַתִּיו לַלֵּוִי זֶה מַעֲשֵׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו זֶה תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. הַלֶּקְט הַוִוידּוּי. מִן הַבָּיִת זֶה הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה אַף עַל פִּי שֶׁאִינָן מְעַכְּבִין אֶת הַחַלָּה. כְּכָל מִצְוָֽתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבִרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ. לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְּחוּבָּר וְלֹא מִן הַמְּחוּבָּר עַל הַתָּלוּשׁ לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֵכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו. לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ הָא אִם אֲכָלוֹ בָאֳנִינָה אֵינוֹ 32b יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִיעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטוּמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין לְמֵת. וְלֹא נְתַתִּים לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יי֨ אֱלֹהָי הֵבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. שָׂמַחְתִּי וְשִׂימַּחְתִּי בוֹ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם. עָשִׂינוּ מָה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אַף אַתְּ עֲשֵׂה מָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ בְּטַל וּבְרוּחוֹת וּבְמָטָר וּבְוַולְדוֹת בְּהֵמָה. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַעֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כְּדֵי שֶׁיֻּתַּן טַעַם בַּפֵּירוֹת. מִיכָּן אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַודִּים אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים שֶׁאֵין לָהֶן חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁלֹּא נָֽטְלוּ חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יֵשׁ לָהֶן עָרֵי מִגְרָשׁ. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָייַת מַעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי.
Traduction
Vers le moment du sacrifice du soir, au dernier jour de la fête, on faisait la confession. Quelle était-elle? On disait (Dt 26, 13): J’ai fait disparaître de chez moi les choses saintes (205)''Littéralement: '''' la sainteté '''', tout ce qui est saint, c.-à-d. les dîmes et autres offrandes dues (trad. du Pentat. par M. le Gr. R. Wogue, t. V, p. 303, n. 4)''; on indique par là la 2e dîme et le plant de 4e année. Et je les ai attribuées au lévite, ceci s’applique à la dîme des lévites; mais, comme il y a au commencement la conjonction et, elle implique l’oblation sacerdotale et l’oblation de la dîme. A l’étranger, à l’orphelin et à la veuve: ces mots comprennent la dîme des pauvres, le glanage, l’oubli, la pea, quoique l’inexécution de ces préceptes ne soit pas un obstacle à la récitation de la formule. Enfin l’expression ''de chez moi'' correspond à la Halla. Exactement selon l’ordre que tu m’as donné, est-il dit (ibid). Si donc l’on a prélevé la 2e dîme avant la 1ere, on ne récitera pas la confession. Je n’ai transgressé aucun de tes préceptes; c.-à-d. je n’ai pas employé une sorte pour libérer une sorte différente, ni des fruits détachés pour ceux qui sont adhérents, ni à l’inverse des adhérents pour les détachés, ni du neuf pour libérer le vieux, ni à l’inverse. Je n’ai rien omis; c.-à-d. je n’ai pas oublié de te bénir (206)Cf. Berakhot 40b et de rappeler ton nom, lorsque j’ai consommé de ces fruits. De ces choses saintes, est-il dit (ib. 14), je n’ai rien consommé pendant mon deuil (207)Pendant l'intervalle de temps qui s'écoule depuis le moment du décès jusqu'à la nuit, ou jusqu'à la sépulture, on ne doit pas manger des fruits consacrés. Cf. (Demaï 1, 2): si donc on a enfreint cette prescription, on ne peut pas réciter la confession. Je n’ai rien prélevé en état d’impureté (208)L'impureté légale de l'offrant ou de l'offrande: Si donc on a prélevé avec impureté, on ne peut pas réciter la confession. Je n’en ai rien employé en l’honneur d’un mort; je ne me suis pas servi du montant pour acheter à un mort un cercueil, ou des vêtements funéraires, et je n’en ai pas donné à d’autres personnes en deuil. Docile à la voix de l’Eternel, mon Dieu, c.-à-d. j’ai apporté les fruits au Temple. Je me suis entièrement conformé à tes prescriptions; je m’en suis réjoui. reprise Jette un regard favorable du haut des cieux, ta sainte demeure, est-il dit (ib. 15), c.-à-d. nous avons pratiqué ce que tu nous as ordonné, et de même remplis à notre égard ce que tu nous as promis. Bénis ton peuple Israël, par des fils et des filles. Et la terre que tu nous a donnée, par la rosée, la pluie et les produits des animaux. Comme tu l’as juré à nos pères, une terre ruisselante de lait et de miel, afin que ses fruits aient de la saveur. Il résulte des mots ''et la terre que tu nous as donnée'' qu’à l’instar des simples israélites, les bâtards récitent la confession; mais ni les prosélytes, ni les esclaves affranchis, qui n’ont point eu jadis de part à la terre sainte. Selon R. Meir, ni les cohanim, ni les lévites; puisqu’ils n’ont pas eu non plus de part lors du partage de la terre conquise par Israël. Toutefois, ajoute R. Yossé, ils avaient les villes de refuge (donc, ils récitent la confession).
Pnei Moshe non traduit
מתני' במנחה בי''ט היו מתוודין. בנסחת המשניות בי''ט האחרון וכצ''ל לגרוס כאן ובמתני' דלעיל בהלכה ו' גרסינן בעי''ט האחרון של פסח וכו' היה ביעור והכי מוכח בגמרא דפריך ויתודה בי''ט הראשון של פסח וכלומר יהיה הביעור בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו בי''ט הראשון מפני שהוידוי סמוך לביעור הוא שמיד כשמבער חל עליו מצות הוידוי זה מעשר שני ונטע רבעי. דכתיב בהו קדש:
זה מעשר לוי. מעשר הראשון:
וגם נתתיו. מדלא כתיב נתתיו ללוי וכתוב וגם נתתיו לרבות תרומה גדולה ותרומת מעשר שנתנו להכהן והן מתנה אחרת שקדמו:
אע''פ שאין מעכבין. לקט שכחה ופאה את הוידוי דעיקר הוידוי על המעשרות נאמר מ''מ כוללן בהוידוי:
מן הבית זו חלה. שהיא מן העיסה שבתוך הבית:
הא אם הקדים מע''ש לראשון אינו יכול להתודות. שאין זה ככל מצותך שהרי אסור להקדים כדתנן בפ''ג דתרומות:
לא עברתי ממצותיך. זהו לרבות שלא הפריש ממין על שאינו מינו וכו' דכל אלו אם עושה כך עובר על מצוה הוא:
ולא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. לפי שצריך ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות:
לא אכלתי באוני ממנו. שמעשר שני אסור לאונן ועיקר הוידוי במע''ש ואפי' לא הי' לו אלא מעשר שני בלבד מתודה הוא:
אינו יכול להתודות. דזה עובר על מצוה נקרא אם אכלו באנינה או שהפרישו בטומאה:
ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי וכו' ולא נתתיו לאוננים אחרים. מריבוי דממנו דריש לאוננים אחרים משום דממנו דכתיב גבי אנינה דרשינן ממנו הוא דאסור לאונן אבל תרומה מותרת לאונן וכן ממנו דגבי טומאה דרשינן ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא וממנו דכתיב הכא דריש שלא לקח ארון ותכריכין למת וזה מלא נתתיו למת נפקא וממנו לומר דגם לא נתן ממנו לאוננים אחרים:
עשיתי ככל אשר צויתני. מדהדר כתיב ככל אשר צויתני דריש שמחתי ושימחתי לאחרים בו:
מתני' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו'. לפירושא דקרא קא דריש ולא שיאמר זה המתודה לפי שאינו קורא אלא הפרשה שבתורה כלשונה:
מכאן אמרו. מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו והלכך ישראלים וכן אפי' ממזרים מתודים שיש להם ירושה וחלק בארץ אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאע''פ שקנו קרקע מ''מ אין להם ענין חלק בארץ:
ר' יוסי אומר יש להן ערי מגרש. וזהו חלקם בארץ והלכה כרבי יוסי:
מתני' יוחנן כ''ג. זהו יוחנן כ''ג ששימש בכהונה גדולה אחר שמעון הצדיק ולא יוחנן כ''ג שלבסוף נעשה צדוקי שזה אחר היה בדורות מלכי בית חשמונאי:
העביר הודיית המעשר. לפי שאחר קנס עזרא ללוים שלא ליתן להם מעשר אינו יכול לומר נתתיו ללוי וביטל וידוי מעשר:
ביטל את המעוררין. שהיו אומרים בכל יום על הדוכן עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום וביטלן:
ואת הנוקפין. המכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול וזה נראה כבעל מום וביטל לזה והתקין להן טבעות בקרקע העזרה:
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בחול המועד שהיו חרשי נחושת וברזל מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שמותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זלזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר או לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין מעשרות ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו שכשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבלו בעון מיתה ותיקן שיוציאו מכל הלקוח מע''ה שהוא ספק לתרומת מעשר ומע''ש בלבד אבל המעשר ראשון עצמו וכן מעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר להלוי ולעני הבא ראיה שלא נתקן וטו לומתקנה זו ואילך הלוקח פירות א''צ לשאול אם הן מתוקנים או לא אלא מפריש מיד התרומת מעשר לכהן ומפריש מע''ש ואוכלו בירושלים וכן לא היה אדם צריך לשאול לחבירו החבר שלקח מע''ה אם הפרשת מהדמאי לפי שהכל היו יודעין מה שצריך להפריש:
הלכה: וְיִתְוַדֶּה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. כְּדֵי שֶׁיְּהֶא לוֹ מַה לוֹכַל בְּרֶגֶל. וְיִתְוַדֶּה בְּשַׁחֲרִית. עַד כָּאן מְצֻוֶּה הוּא לוֹכַל.
Traduction
Pourquoi ne pas réciter cette confession au premier jour de la fête de Pâques? C’est qu’il faut avoir de quoi manger pendant le reste de la fête. Mais pourquoi ne pas la réciter au matin du dernier jour? C’est que jusqu’à vèpres il est recommandé d’en manger.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ויתודה בי''ט הראשון. כלומר למה לא תיקנו שיהא הוידוי בי''ט הראשון ואי משום שעדיין לא ביער עד עי''ט האחרון היא גופה קשיא דיבער בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו במנחה ומפני שהוידוי צריך שיהא סמוך אחר הביעור כדפרישית במתני' ובעי''ט א''א להתודות משום שהוא טרוד בביעור והלכך פריך ויתודה בי''ט הראשון והיינו אחר הביעור וכדאמרן ומשני כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ואם יבער קודם הרגל וכגון מעשר שני ונטע רבעי שהן מתבערין מן העולם לא יהי' לו לאכול מהן ברגל:
ויתודה בשחרית. של י''ט האחרון ואמאי ישהא הוידוי עד המנחה ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול כלומר שהרי ודאי כשמבער בעי''ט מניח לו לאכול על מחרתו דעל מזון יום אחד יכול להניח ולא יתקלקל ואם יתודה בשחרית שוב אינו יכול לאכול מהן ביום דהיאך יאכל והוא אמר בוידוי בערתי ולפי שעדיין מצוה לו לאכול מהן בי''ט לפיכך מאחרין הוידוי עד זמן המנחה ואחר האכילה:
תַּנֵּי וְהַבִּיכּוּרִים. מָאן תַּנָּא בִּיכּוּרִין רַבָּנִין. מָאן לֹא תַנָּא בִּיכּוּרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן וְחַייָבִין בְּבִיעוּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Traduction
On a enseigné que les prémices sont comprises dans l’énumération de la Mishna. Cette addition est conforme à l’avis des rabbins, non à celui de R. Simon, puisqu’il est dit plus loin (209)Mishna, ci-après, (Bikurim 2, 2): ''l’annulation est obligatoire en ce cas; selon R. Simon, on en est dispensé''.
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא דקחשיב גם להבכורים בוידוי הביעור ומפרש הש''ס דמאן תנא בכורים רבנן דר''ש ומאן דלא תני בכורים ר''ש הוא דתנינן לקמן בפ''ב דבכורים דפליגי ר''ש ורבנן בהא ומתני' כר''ש דס''ל דהבכורים פטורין מן הביעור:
נְתַתִּיו לַלֵּוִי מִכָּן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Traduction
L’expression biblique ''je l’ai ordonné au lévite'' (ibid.) indique qu’on ne doit pas donner la dîme au cohen.
Pnei Moshe non traduit
מכאן שאין נותנין מעשר לכהונה. דללוי כתיב וס''ל להאי מ''ד דללוי דוקא:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׂרַף טִיבְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּפָּרָשָׁה מְעַכְּבוֹת. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ הִקְדִּים לִתְפִילָה שֶׁלָּרֹאשׁ לִתְפִילָה שֶׁלְיָד אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Traduction
Ce verset, dit R. Houna, prouve que lorsque les fruits non rédimés sont brûlés, on ne peut pas réciter la confession (où l’on déclare formellement donner la dîme). D’après un enseignement, l’infraction de n’importe quel précepte biblique est un obstacle à cette récitation (où l’on déclare n’avoir transgressé aucun commandement); selon un autre enseignement, il ne s’agit que de l’infraction des préceptes relatifs aux diverses redevances. Mais, demanda R. Aha b. Papa en présence de R. Zeira: est-ce aussi un obstacle à la récitation, d’avoir revêtu les phylactères de la tête avant ceux de la main (contrairement au précepte de revêtir d’abord ceux de la main)? c’est aussi mon avis, répondit-il.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. אמתני' קאי מדדריש ככל מצותך שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות וא''כ ש''מ שאם נשרף טבלו אינו יכול להתודות שהרי זה לא הפריש כלל להמעשרות ולא קיים מצות הפרשתן וקמ''ל שאע''פ שזה אנוס הוא בענין המעשרות ושאר המתנות נתן כגון לקט שכחה ופאה מ''מ אינו יכול להתודות שהרי אינו יכול לומר נתתיו ללוי וכו':
אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. את הוידוי שאם עבר על א' מכל מצות שבתורה אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותיך וגו' ואית תנא תני דדוקא כל מצות האמורות בפרשה זו מעכבות ולא שאר כל המצות:
ר' אחא בעא קומי ר''ז. למ''ד כל המצות שבתורה מעכבות אי נימא דאפי' הקדים תפלה של ראש לשל יד דלא כתיבא בהדיא בתורה שצריך להקדים לתפלה של יד אלא מדרשא דקרא אתייא דכתיב ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ואם זה נמי בכלל מצות האמורות בתורה מיקרי וא''ל אוף אנא סבר כן דלהאי מ''ד אף זה מעכב:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה עַל כֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. לַיי֨ זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַייִן לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.
Traduction
⁠— R. Yossé bar R. Aboun dit (210)Cf. Terumot 4, 5, fin et (Halla 1, 9), fin: il faut, en prélevant la parcelle sacerdotale sur la pâte, déclarer qu’elle s’adresse à l’entier; et de même, pour l’oblation, on déclarera libérer tout le nouveau; car, pour toutes deux, la Loi emploie l’expression ''à Dieu'', le don divin devant être spécifié. D’où sait-on que chacun de ces 2 actes serait nul, si on ne laissait pas un reste quelconque de pâte, ou de blé? C’est qu’il est dit (ibid): ''des premiers produits'', non toute la prémice.
Pnei Moshe non traduit
צריך לומר חלה על כל. לקמן בסוף פ''ק דחלה גרסינן להא והתם היא דשייכא והכא אגב גררה הוא דנסבה דתנינן שם האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת ועלה קאמר התם דצריך שיאמר חלה זו על כל העיסה תרומה זו על הכל משום דמן התורה אפי' חטה אחת פוטרת את כל הכרי אבל לא שיאמר כל העיסה תהא חלה וכל הגורן תרומה:
מראשית עריסותיכם ולא כל ראשית. וכן בתרומה דרשינן הכי דכתיב ראשית דגנך שיהיו השירים ניכרין:
מְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֶלָּא אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.
Traduction
⁠— Comment sait-on que l’action de s’enduire est prescrite par un précepte affirmatif pour la 2e dîme (211)Argumentation exposée déjà ci-dessus 2, 1, au milieu? Par le verset, répond R. Eliézer au nom de R. Simi, où il est écrit (Dt 26, 14): Je n’en ai pas donné aux morts; or, on ne saurait entendre par là qu’il s’agit de la remise d’une bière, ou de vêtements funéraires, car, s’il est interdit d’user de tels produits pour les vivants, c’est à plus forte raison interdit pour les morts. Il n’y a donc qu’une action permise aux vivants et interdite à l’égard des morts: c’est l’action de s’enduire le corps.
Pnei Moshe non traduit
מנין שהוא עובר בעשה. אסיכה של מעשר שני חוץ לחומה קאי וגרסי' להא עד סוף הלכה לעיל בפ''ב בהלכה א' ושם פרשתי:
Ma'asser Cheni
Daf 33a
רִבִּי הוּנָא בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרָא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כּוֹחָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת 33a שֶׁכָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּתּוֹרָה אֲרוּרָה וְזֶה בִלְשׁוֹן בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בָּהּ הַיּוֹם הַזֶּה. תְּנָיֵי יוֹמָא.
Traduction
R. Houna b. Aha dit au nom de R. Alexandre: Vois combien le mérite de ceux qui accomplissent les préceptes bibliques est grand (212)Cf. Shemot rabba 41, puisque partout dans l’Ecriture sainte l’expression ''hachkif'' (regarder) est une vue prise en mauvaise part, une malédiction; tandis que, dans le présent verset du Deutéronome, elle a le sens de bénédiction. R. Yossé b. Hanina dit: De plus, il y est dit (par rapprochement avec les versets suivants) que le donateur aura le bonheur de pouvoir en offrir autant l’année suivante (213)Rapprochement signalé aussi par le commentaire de Rashi sur ce verset.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שכל השקפה שבתורה ארורה. לא כתיבא אלא לרעה אבל זו בלשון ברכה שזכות המצות מהפך מרעה לטובה:
ולא עוד אלא שכתוב בה היום הזה תלאי יומא. כלומר מדסמיך להאי קרא בתורה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' דריש לה דכשתקיים המצות אני נותן לך ברכה זו שהוזכרה היום הזה ובכל יום ויום תנאי יומא מה שאתה צריך דבר יום ביומו:
רִבִּי יוֹדָה בַּר פָּזִי פָּתַח בָּהּ אָבוֹא בִּגְבוּרוֹת יי֨ אֱלֹהִים. כְּתִיב אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר הָעוֹמְדִים עַל אָדוֹן כָּל הָאָרֶץ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין בְּטִרוֹנִיָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְחָרָנָה אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין מִכּוֹחַ הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
Traduction
R. Juda b. Pazi commença l’explication de ce verset (Ps 71, 16): J’entrerai (214)Littéralement: je viendrai avec des forces dans le récit de tes forces, Eternel Dieu; et il est dit (Za 4, 14): Voici les deux oints de l’Eternel qui se tiennent devant le maître de toute la terre. Or, dit R. Abahou, il y a une discussion à ce sujet entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: l’un dit qu’il s’agit là de ceux qui viennent durement (tyrannia) devant Dieu (fiers de leur vertu); l’autre dit au contraire que ce sont les anges représentant sa fidèle exécution des lois et l’accomplissement des bonnes oeuvres devant l’Eternel.
Pnei Moshe non traduit
פתח בה פיתחא. כשהיה דורש התחיל בכתוב הזה אבא בגבורות ה' אלהים וכלומר אבוא להודות על גבורותיו שמראה לנו ומהפך מדת הרעה לטובה עלינו כדלעיל ואיידי דאיירי בהא מייתי להא דלקמן דדריש כה''ג לקרא דאלה שני בני היצהר העומדים וגו':
אלו שהן באים בטרוניא לפני הקב''ה. כביכול בעלילה הן מבקשין וזהו העומדים על אדון כל הארץ ואידך אמר בכח מצות ומע''ט שלהן הן באין לפניו וזהו העומדים וגו':
רַב הֲוָה לֵיהּ כִּיתָן וְלָקַת. שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא מַהוּ מִיכּוֹס צְפַר וּמִגְבְּלָה אַדְמֵיהּ בִּזְרַע כִּיתָּן. אָמַר לֵיהּ נְבֵילָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר לֵיהּ טְרֵיפָה. בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר טְרֵיפָה חַייֶבֶת בְּכִיסּוּי. לא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לֹא לָקָת פִּשְׁתָּן וְלֹא הֶחֱמִיץ יַיִן וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בִּזְכוּת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וּבָנָיו. וְרַב כְּהָדָא שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָֽרְחוֹקִים מִצְּדָקָה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין בִּצְדָקָה וְאֵילּוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ. וְחָרָנָה אָמַר שֶׁכָּל טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַבָּאוֹת לְעוֹלָם בִּזְכוּתָן וְהֵן אֵין נֶהֱנִין מֵהֶן כְּלוּם. כְּגוֹן מָר זוּטְרָא דְּמַצְלֵי עַל חוֹרָנִין וּמִתְעַנֵּי וְעַל נַפְשֵׁיהּ לֹא מִתְעַנֵּי.
Traduction
Rav avait du chanvre ensemencé qui se gâta en terre. Il alla demander à R. Hiya le grand (215)Bali, Hulin 85b: Est-il permis d’égorger un oiseau et de mêler le sang de cet oiseau avec de la graine de chanvre (pour mieux féconder le sol et amender le chanvre gâté)? Est-on alors dispensé de la cérémonie de couvrir le sang? il faut pour cela, lui répondit-il, tuer l’oiseau d’une façon impropre à la consommation, afin que l’on voie bien qu’il n’est pas égorgé pour être mangé. Mais, répliqua-t-il, pourquoi ne pas se contenter de provoquer un défaut (216)En ce cas, la bête morte, non considérée comme charogne, ne serait pas impure? C’est que, selon R. Meir, la bête déchirée (égorgée légalement, mais défectueuse) doit être soumise à la cérémonie de la couverture du sang (217)Mishna, même, 6, 2. Mais pourquoi le chanvre de Rav fut-il atteint? R. Ame n’a-t-il pas enseigné au nom de R. Simon b. Lakish qu’au moment du retour de la captivité le chanvre ne se gâta pas, le vin ne devint pas aigre, et les Israélites de ce temps furent bénis en vertu du mérite de R. Hiya le grand et de ses enfants? C’est que le cas de Rav est conforme à ce qui a été dit ailleurs (218)Babli, Berakhot 17a de ces mots d’Isaïe (Is 46, 12): Ecoutez-moi, ô coeurs puissants (219)Littéralement: coeurs durs, qui vous écartez de la justice, qui êtes loin de la faveur. R. Abahou dit que ce verset a été diversement interprété par R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: il indique, selon l’un, que tous les habitants de l’univers jouissent gratuitement de la faveur divine, tandis que ceux-ci en sont éloignés et vient de leurs propres forces; d’après l’autre, toutes les bontés et les consolations qui surviennent au monde sont dues au mérite de ces gens de vertu, qui eux-mêmes n’en profitent pas. De même, lorsque Mar-Zoutra priait pour d’autres il était exaucé; tandis que pour lui-même il ne l’était pas.
Pnei Moshe non traduit
רב הוה ליה כיתן ולקה. נלקה הפשתן שנכנסי התולעת בתוכו ושאל לר' חייא רבה מהו מיכוס צפור ומגבלא אדמיה בזרע כיתן. אם ישחוט צפור אחד ולגבל דמו בתוך זרע כיתן שזהו סגולה להבריח את התולעת ממנו שהוא בורח מדם העוף והיאך יעשה הלא צריך הוא לדם וחייב הוא לכסות:
א''ל נבילה. כלומר תעשהו נבילה בנחירה ובעקירה ותהי' פטור מלכסות:
ולמה לא א''ל טריפה. הי' לו לומר צא וטרוף אותו ויהיה ג''כ פטור מכיסוי ומשני בגין דר''מ דס''ל בפ' כיסוי הדם השוחט את הטריפה חייב לכסות לפיכך א''ל תעשהו נבילה דלכ''ע פטור כדתנינן שם:
לא כן א''ר טבי וכו' ונתנו עיניהם בזכות ר''ח הגדול ובניו. והיאך נלקה פשתן של רב בימיו ולא היה מגין זכותו על רב שהי' בן אחיו ובן אחותו:
ורב. והיכי מתרצין להא דרב וקאמר כהדא דדרשי להאי קרא שמעו אלי אבירי לב וכו' דחד אמר הרחוקין מן הצדקה היינו שאלו באין בזרוע בכח מצות ומע''ט שלהן ואינם צריכים להתפרנס בצדקה ככל באי העולם וחד דריש שכל באי העולם ניזונין בזכותן והן אינן נהנין מהן כלום והיינו הרחוקין מצדקה שלהן שעל כל העולם כולו מגינין ולא על עצמן וכן נמי בהאי עובדא דר''ח ובניו היו מגינין על כל העולם ולא על עצמן ועל משפחתם:
דמצלי על חורנין ומתעני. כשהיה מתפלל על אחרים היה נענה מיד ועל עצמו לא היה נענה:
תַּנֵּי לְמַחְלוֹקֶת נִתְּנוּ דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹסֵי וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ דְּתַנִּינָן מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְּוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיוּ מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר.
Traduction
L’opinion de R. Yossé, au sujet des villes de refuge, fait l’objet d’une discussion: selon R. Juda, ces villes constituent la propriété, l’héritage des cohanim et lévites; selon R. Meir, ces villes ne leur servent que d’habitation. Or, l’avis de R. Juda est conforme à celui que R. Yossé exprime ailleurs, comme celui de R. Meir concorde avec ce qu’il dit ailleurs. Ainsi, l’on a enseigné (220)Mishna, (Makot 2, 8), Babli, ibid, 32a: Les réfugiés, selon R. Juda, doivent payer un salaire comme loyer dans ces villes (qui constituent le bien des habitants lévites); selon R. Meir, nul salaire n’est dû, ces villes étant à tout Israël.
Pnei Moshe non traduit
תני למחלוקת ניתנו. גרסי' להא בסוף פ''ב דמכות ונשתבשה שם הגי' וכן כאן במקצת והגי' הנכונה כתבתי אבל לא העתיקו כולה כראוי וה''ג תני למחלוקת ניתנו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לביתדירה ניתנו ואתייא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה דתנינן מעלין היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר''מ אומר לא היו מעלין להן שכר ר' יהודה סבר דערי מקלט ניתנו להלוים לחלקם ולאחוזתם וזהו כר' יוסי דהכא דאמר יש להן ערי מגרש ויכולין לומר אשר נתתה לנו וה''נ מה''ט ס''ל לר' יהודה במכות שם דמעלין היו הרוצחים שכר ללוים לפי שהן ממש שלהן ור''מ ס''ל לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם והלכך קאמר התם לא היו מעלין להן שכר ומה''ט נמי ס''ל במתני' דלא היו יכולין להתודות שאין להם חלק בארץ וזהו אתיא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה וכמו שכתבתי הגי' כצ''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source