הלכה: וְיִתְוַדֶּה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. כְּדֵי שֶׁיְּהֶא לוֹ מַה לוֹכַל בְּרֶגֶל. וְיִתְוַדֶּה בְּשַׁחֲרִית. עַד כָּאן מְצֻוֶּה הוּא לוֹכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויתודה בשחרית. של י''ט האחרון ואמאי ישהא הוידוי עד המנחה ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול כלומר שהרי ודאי כשמבער בעי''ט מניח לו לאכול על מחרתו דעל מזון יום אחד יכול להניח ולא יתקלקל ואם יתודה בשחרית שוב אינו יכול לאכול מהן ביום דהיאך יאכל והוא אמר בוידוי בערתי ולפי שעדיין מצוה לו לאכול מהן בי''ט לפיכך מאחרין הוידוי עד זמן המנחה ואחר האכילה:
גמ' ויתודה בי''ט הראשון. כלומר למה לא תיקנו שיהא הוידוי בי''ט הראשון ואי משום שעדיין לא ביער עד עי''ט האחרון היא גופה קשיא דיבער בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו במנחה ומפני שהוידוי צריך שיהא סמוך אחר הביעור כדפרישית במתני' ובעי''ט א''א להתודות משום שהוא טרוד בביעור והלכך פריך ויתודה בי''ט הראשון והיינו אחר הביעור וכדאמרן ומשני כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ואם יבער קודם הרגל וכגון מעשר שני ונטע רבעי שהן מתבערין מן העולם לא יהי' לו לאכול מהן ברגל:
משנה: בְּמִנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָיוּ מִתְוַדִּין כֵּיצַד הָיָה הַוִידּוּי בִּיעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבָּיִת זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְנֶטַע רְבָעִי. וּנְתַתִּיו לַלֵּוִי זֶה מַעֲשֵׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו זֶה תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. הַלֶּקְט הַוִוידּוּי. מִן הַבָּיִת זֶה הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה אַף עַל פִּי שֶׁאִינָן מְעַכְּבִין אֶת הַחַלָּה. כְּכָל מִצְוָֽתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבִרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ. לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְּחוּבָּר וְלֹא מִן הַמְּחוּבָּר עַל הַתָּלוּשׁ לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֵכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו. לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ הָא אִם אֲכָלוֹ בָאֳנִינָה אֵינוֹ 32b יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִיעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטוּמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין לְמֵת. וְלֹא נְתַתִּים לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יי֨ אֱלֹהָי הֵבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. שָׂמַחְתִּי וְשִׂימַּחְתִּי בוֹ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם. עָשִׂינוּ מָה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אַף אַתְּ עֲשֵׂה מָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ בְּטַל וּבְרוּחוֹת וּבְמָטָר וּבְוַולְדוֹת בְּהֵמָה. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַעֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כְּדֵי שֶׁיֻּתַּן טַעַם בַּפֵּירוֹת. מִיכָּן אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַודִּים אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים שֶׁאֵין לָהֶן חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁלֹּא נָֽטְלוּ חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יֵשׁ לָהֶן עָרֵי מִגְרָשׁ. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶֶעֱבִיר הוֹדָייַת מַעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן אמרו. מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו והלכך ישראלים וכן אפי' ממזרים מתודים שיש להם ירושה וחלק בארץ אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאע''פ שקנו קרקע מ''מ אין להם ענין חלק בארץ:
ר' יוסי אומר יש להן ערי מגרש. וזהו חלקם בארץ והלכה כרבי יוסי:
מתני' יוחנן כ''ג. זהו יוחנן כ''ג ששימש בכהונה גדולה אחר שמעון הצדיק ולא יוחנן כ''ג שלבסוף נעשה צדוקי שזה אחר היה בדורות מלכי בית חשמונאי:
העביר הודיית המעשר. לפי שאחר קנס עזרא ללוים שלא ליתן להם מעשר אינו יכול לומר נתתיו ללוי וביטל וידוי מעשר:
ביטל את המעוררין. שהיו אומרים בכל יום על הדוכן עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום וביטלן:
ואת הנוקפין. המכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול וזה נראה כבעל מום וביטל לזה והתקין להן טבעות בקרקע העזרה:
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בחול המועד שהיו חרשי נחושת וברזל מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שמותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זלזול מועד:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר או לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין מעשרות ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו שכשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבלו בעון מיתה ותיקן שיוציאו מכל הלקוח מע''ה שהוא ספק לתרומת מעשר ומע''ש בלבד אבל המעשר ראשון עצמו וכן מעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר להלוי ולעני הבא ראיה שלא נתקן וטו לומתקנה זו ואילך הלוקח פירות א''צ לשאול אם הן מתוקנים או לא אלא מפריש מיד התרומת מעשר לכהן ומפריש מע''ש ואוכלו בירושלים וכן לא היה אדם צריך לשאול לחבירו החבר שלקח מע''ה אם הפרשת מהדמאי לפי שהכל היו יודעין מה שצריך להפריש:
עשיתי ככל אשר צויתני. מדהדר כתיב ככל אשר צויתני דריש שמחתי ושימחתי לאחרים בו:
מתני' במנחה בי''ט היו מתוודין. בנסחת המשניות בי''ט האחרון וכצ''ל לגרוס כאן ובמתני' דלעיל בהלכה ו' גרסינן בעי''ט האחרון של פסח וכו' היה ביעור והכי מוכח בגמרא דפריך ויתודה בי''ט הראשון של פסח וכלומר יהיה הביעור בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו בי''ט הראשון מפני שהוידוי סמוך לביעור הוא שמיד כשמבער חל עליו מצות הוידוי זה מעשר שני ונטע רבעי. דכתיב בהו קדש:
זה מעשר לוי. מעשר הראשון:
וגם נתתיו. מדלא כתיב נתתיו ללוי וכתוב וגם נתתיו לרבות תרומה גדולה ותרומת מעשר שנתנו להכהן והן מתנה אחרת שקדמו:
מן הבית זו חלה. שהיא מן העיסה שבתוך הבית:
הא אם הקדים מע''ש לראשון אינו יכול להתודות. שאין זה ככל מצותך שהרי אסור להקדים כדתנן בפ''ג דתרומות:
לא עברתי ממצותיך. זהו לרבות שלא הפריש ממין על שאינו מינו וכו' דכל אלו אם עושה כך עובר על מצוה הוא:
ולא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. לפי שצריך ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות:
לא אכלתי באוני ממנו. שמעשר שני אסור לאונן ועיקר הוידוי במע''ש ואפי' לא הי' לו אלא מעשר שני בלבד מתודה הוא:
אינו יכול להתודות. דזה עובר על מצוה נקרא אם אכלו באנינה או שהפרישו בטומאה:
ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי וכו' ולא נתתיו לאוננים אחרים. מריבוי דממנו דריש לאוננים אחרים משום דממנו דכתיב גבי אנינה דרשינן ממנו הוא דאסור לאונן אבל תרומה מותרת לאונן וכן ממנו דגבי טומאה דרשינן ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא וממנו דכתיב הכא דריש שלא לקח ארון ותכריכין למת וזה מלא נתתיו למת נפקא וממנו לומר דגם לא נתן ממנו לאוננים אחרים:
מתני' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו'. לפירושא דקרא קא דריש ולא שיאמר זה המתודה לפי שאינו קורא אלא הפרשה שבתורה כלשונה:
אע''פ שאין מעכבין. לקט שכחה ופאה את הוידוי דעיקר הוידוי על המעשרות נאמר מ''מ כוללן בהוידוי:
תַּנֵּי וְהַבִּיכּוּרִים. מָאן תַּנָּא בִּיכּוּרִין רַבָּנִין. מָאן לֹא תַנָּא בִּיכּוּרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן וְחַייָבִין בְּבִיעוּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בחדא ברייתא דקחשיב גם להבכורים בוידוי הביעור ומפרש הש''ס דמאן תנא בכורים רבנן דר''ש ומאן דלא תני בכורים ר''ש הוא דתנינן לקמן בפ''ב דבכורים דפליגי ר''ש ורבנן בהא ומתני' כר''ש דס''ל דהבכורים פטורין מן הביעור:
נְתַתִּיו לַלֵּוִי מִכָּן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן שאין נותנין מעשר לכהונה. דללוי כתיב וס''ל להאי מ''ד דללוי דוקא:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׂרַף טִיבְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּפָּרָשָׁה מְעַכְּבוֹת. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ הִקְדִּים לִתְפִילָה שֶׁלָּרֹאשׁ לִתְפִילָה שֶׁלְיָד אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זאת אומרת. אמתני' קאי מדדריש ככל מצותך שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות וא''כ ש''מ שאם נשרף טבלו אינו יכול להתודות שהרי זה לא הפריש כלל להמעשרות ולא קיים מצות הפרשתן וקמ''ל שאע''פ שזה אנוס הוא בענין המעשרות ושאר המתנות נתן כגון לקט שכחה ופאה מ''מ אינו יכול להתודות שהרי אינו יכול לומר נתתיו ללוי וכו':
אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. את הוידוי שאם עבר על א' מכל מצות שבתורה אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותיך וגו' ואית תנא תני דדוקא כל מצות האמורות בפרשה זו מעכבות ולא שאר כל המצות:
ר' אחא בעא קומי ר''ז. למ''ד כל המצות שבתורה מעכבות אי נימא דאפי' הקדים תפלה של ראש לשל יד דלא כתיבא בהדיא בתורה שצריך להקדים לתפלה של יד אלא מדרשא דקרא אתייא דכתיב ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ואם זה נמי בכלל מצות האמורות בתורה מיקרי וא''ל אוף אנא סבר כן דלהאי מ''ד אף זה מעכב:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה עַל כֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. לַיי֨ זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַייִן לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כַָל רֵאשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך לומר חלה על כל. לקמן בסוף פ''ק דחלה גרסינן להא והתם היא דשייכא והכא אגב גררה הוא דנסבה דתנינן שם האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת ועלה קאמר התם דצריך שיאמר חלה זו על כל העיסה תרומה זו על הכל משום דמן התורה אפי' חטה אחת פוטרת את כל הכרי אבל לא שיאמר כל העיסה תהא חלה וכל הגורן תרומה:
מראשית עריסותיכם ולא כל ראשית. וכן בתרומה דרשינן הכי דכתיב ראשית דגנך שיהיו השירים ניכרין:
מְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֶלָּא אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין שהוא עובר בעשה. אסיכה של מעשר שני חוץ לחומה קאי וגרסי' להא עד סוף הלכה לעיל בפ''ב בהלכה א' ושם פרשתי:
תַּנֵּי לְמַחְלוֹקֶת נִתְּנוּ דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרִבִּי יוֹסֵי וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ דְּתַנִּינָן מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְּוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיוּ מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני למחלוקת ניתנו. גרסי' להא בסוף פ''ב דמכות ונשתבשה שם הגי' וכן כאן במקצת והגי' הנכונה כתבתי אבל לא העתיקו כולה כראוי וה''ג תני למחלוקת ניתנו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לביתדירה ניתנו ואתייא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה דתנינן מעלין היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר''מ אומר לא היו מעלין להן שכר ר' יהודה סבר דערי מקלט ניתנו להלוים לחלקם ולאחוזתם וזהו כר' יוסי דהכא דאמר יש להן ערי מגרש ויכולין לומר אשר נתתה לנו וה''נ מה''ט ס''ל לר' יהודה במכות שם דמעלין היו הרוצחים שכר ללוים לפי שהן ממש שלהן ור''מ ס''ל לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם והלכך קאמר התם לא היו מעלין להן שכר ומה''ט נמי ס''ל במתני' דלא היו יכולין להתודות שאין להם חלק בארץ וזהו אתיא דר' יודה כר' יוסי ודר''מ כדעתיה וכמו שכתבתי הגי' כצ''ל:
רַב הֲוָה לֵיהּ כִּיתָן וְלָקַת. שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא מַהוּ מִיכּוֹס צְפַר וּמִגְבְּלָה אַדְמֵיהּ בִּזְרַע כִּיתָּן. אָמַר לֵיהּ נְבֵילָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר לֵיהּ טְרֵיפָה. בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר טְרֵיפָה חַייֶבֶת בְּכִיסּוּי. לא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לֹא לָקָת פִּשְׁתָּן וְלֹא הֶחֱמִיץ יַיִן וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בִּזְכוּת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וּבָנָיו. וְרַב כְּהָדָא שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָֽרְחוֹקִים מִצְּדָקָה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם בָּאִין בִּצְדָקָה וְאֵילּוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ. וְחָרָנָה אָמַר שֶׁכָּל טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַבָּאוֹת לְעוֹלָם בִּזְכוּתָן וְהֵן אֵין נֶהֱנִין מֵהֶן כְּלוּם. כְּגוֹן מָר זוּטְרָא דְּמַצְלֵי עַל חוֹרָנִין וּמִתְעַנֵּי וְעַל נַפְשֵׁיהּ לֹא מִתְעַנֵּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דמצלי על חורנין ומתעני. כשהיה מתפלל על אחרים היה נענה מיד ועל עצמו לא היה נענה:
ורב. והיכי מתרצין להא דרב וקאמר כהדא דדרשי להאי קרא שמעו אלי אבירי לב וכו' דחד אמר הרחוקין מן הצדקה היינו שאלו באין בזרוע בכח מצות ומע''ט שלהן ואינם צריכים להתפרנס בצדקה ככל באי העולם וחד דריש שכל באי העולם ניזונין בזכותן והן אינן נהנין מהן כלום והיינו הרחוקין מצדקה שלהן שעל כל העולם כולו מגינין ולא על עצמן וכן נמי בהאי עובדא דר''ח ובניו היו מגינין על כל העולם ולא על עצמן ועל משפחתם:
לא כן א''ר טבי וכו' ונתנו עיניהם בזכות ר''ח הגדול ובניו. והיאך נלקה פשתן של רב בימיו ולא היה מגין זכותו על רב שהי' בן אחיו ובן אחותו:
ולמה לא א''ל טריפה. הי' לו לומר צא וטרוף אותו ויהיה ג''כ פטור מכיסוי ומשני בגין דר''מ דס''ל בפ' כיסוי הדם השוחט את הטריפה חייב לכסות לפיכך א''ל תעשהו נבילה דלכ''ע פטור כדתנינן שם:
א''ל נבילה. כלומר תעשהו נבילה בנחירה ובעקירה ותהי' פטור מלכסות:
רב הוה ליה כיתן ולקה. נלקה הפשתן שנכנסי התולעת בתוכו ושאל לר' חייא רבה מהו מיכוס צפור ומגבלא אדמיה בזרע כיתן. אם ישחוט צפור אחד ולגבל דמו בתוך זרע כיתן שזהו סגולה להבריח את התולעת ממנו שהוא בורח מדם העוף והיאך יעשה הלא צריך הוא לדם וחייב הוא לכסות:
רִבִּי יוֹדָה בַּר פָּזִי פָּתַח בָּהּ אָבוֹא בִּגְבוּרוֹת יי֨ אֱלֹהִים. כְּתִיב אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר הָעוֹמְדִים עַל אָדוֹן כָּל הָאָרֶץ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין בְּטִרוֹנִיָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְחָרָנָה אָמַר אֵילּוּ שֶׁהֵן בָּאִין מִכּוֹחַ הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו שהן באים בטרוניא לפני הקב''ה. כביכול בעלילה הן מבקשין וזהו העומדים על אדון כל הארץ ואידך אמר בכח מצות ומע''ט שלהן הן באין לפניו וזהו העומדים וגו':
פתח בה פיתחא. כשהיה דורש התחיל בכתוב הזה אבא בגבורות ה' אלהים וכלומר אבוא להודות על גבורותיו שמראה לנו ומהפך מדת הרעה לטובה עלינו כדלעיל ואיידי דאיירי בהא מייתי להא דלקמן דדריש כה''ג לקרא דאלה שני בני היצהר העומדים וגו':
רִבִּי הוּנָא בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרָא בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כּוֹחָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת 33a שֶׁכָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּתּוֹרָה אֲרוּרָה וְזֶה בִלְשׁוֹן בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בָּהּ הַיּוֹם הַזֶּה. תְּנָיֵי יוֹמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא עוד אלא שכתוב בה היום הזה תלאי יומא. כלומר מדסמיך להאי קרא בתורה היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' דריש לה דכשתקיים המצות אני נותן לך ברכה זו שהוזכרה היום הזה ובכל יום ויום תנאי יומא מה שאתה צריך דבר יום ביומו:
גמ' שכל השקפה שבתורה ארורה. לא כתיבא אלא לרעה אבל זו בלשון ברכה שזכות המצות מהפך מרעה לטובה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source